top of page
4.png

תקשורת מקרבת בשבילך

מה זה תקשורת מקרבת 

תקשורת מקרבת היא גישה לחיים וליחסים, ושיטת תקשורת שנוצרה ע״י ד״ר מרשל רוזנברג כדי לסייע בהפחתת אלימות, פתרון קונפליקטים והגברת חמלה ואהבה בין אדם לעצמו, לזולתו (חברים, זוגיות, יחסי עבודה), בין קבוצות ואפילו עמים. היא נולדה מההבנה עד כמה תסכול, סיבוך, סבל, אלימות, ריחוק וסכסוך בעולם נובעים מהאופן בו רובנו חונכנו לחשוב, לתקשר ולהתנהג, ועד כמה תקשורת מקרבת יכולה ליצור סיפוק, חמלה, בהירות, הנאה, יעילות, רווחה ושלום. הגישה מבוססת על העיקרון לפיו קונפליקטים נובעים בעיקר כתוצאה מחוסר מודעוּת לצרכים (ניתוק מהצרכים השונים שלנו ושל הזולת), כאשר חוסר היכולת של אדם לראות ולנסח את צרכיו העמוקים לעצמו ולזולתו, הוא הבסיס להרבה מאוד חוסר הבנה, קונפליקטים, מריבות וכדומה. למשל: כל הורה מצוי לילדים צעירים יודע שפעמים רבות דווקא כשאנחנו הכי זקוקים לשקט ומנוחה, הם (הילדים), זקוקים לזמן לפרוק אנרגיה, להשתולל, לצחוק ובמילים אחרות – להרעיש. כמה פעמים מצאתם את עצמכם הורים יקרים נוזפים בילדיכם על כך שלא שמרו על השקט ונתנו לכם להניח את הראש על הכרית לתנומה חטופה ואיסוף כוחות. מה היו המחשבות שעלו בכם באותם רגעים. האם אלה היו מחשבות כגון: "הם חצופים", הם לא מתחשבים", "לא רואים אותי בבית", "לא חינכתי אותם כראוי" וכדומה? ובמקום העבודה שלכם, כמה פעמים מצאתם את עצמכם "שונאים" את הבוס וחושבים עליו במונחים כגון: "הוא לא רואה אף אחד ממטר", "לא איכפת לו ממני", "הוא מעדיף לקדם אחרים על פניי" וכדומה. אם הדברים הללו ועוד קרו גם לכם, הגעתם למקום הנכון. לתחילת הדרך ליצירת תקשורת כנה וקשובה שלוקחת בחשבון את כל הצדדים. מרשל רוזנברג הדגיש את הדפוס האנושי הנפוץ של פרשנות ושיפוט המציאות, אשר מקשים מאוד על תקשורת בהירה, יעילה ומקרבת. תקשורת מקרבת מציעה דרך רכה אך אסרטיבית, קשובה פנימה והחוצה, וחומלת, ומאפשרת לנו לראות, להבין, להתחבר ולנסח הן את הצרכים שלנו והן את צרכי הזולת (בין אם אלה ילדינו, השכן, הקולגה בעבודה, הבוס, פוליטיקאי או דמות אויב כלשהי).

תקשורת מקרבת – שפת החמלה

היות שמרשל רוזנברג פעל מתוך התבוננות מעמיקה על החברה בה אנו חיים (בעיקר החברה המערבית), הוא זיהה דפוס תקשורת כמעט קבוע באמצעותו אנחנו מניעים את עצמנו ואת הזולת, אשר מורכב משלושה רגשות מרכזיים: פחד, אשמה, בושה. רוזנברג הבין שכאשר אנחנו פועלים מתוך הרגשות הללו, אנחנו לא נמצאים במרחב הבחירה הטבעי והנכון לנו ויותר מכך, נמצא את עצמנו פעמים רבות פועלים נגד עצמנו ונגד הצרכים שלנו. בנוסף, כאשר אנחנו פועלים מתוך פחד, אשמה או בושה, היכולת שלנו ליצור תקשורת והתנהלות מיטיבה והדדית משתבשת וכתוצאה מכך נתקשה לבסס אמון, הקשבה ותקשורת זורמת. נמצא את עצמנו מרַצים זה את זה, נכנעים, מכניעים או מורדים, תוך שאנחנו זונחים פעם אחר פעם את הצרכים שלנו. תקשורת מקרבת מציעה דרך אחרת שבה נוכל לבטא את מה שחי ופועם בתוכנו. היא מבקשת להחליף את הגישה הביקורתית שעל ברכיה צמחה והתחנכה רוב החברה המערבית, בתקשורת מאפשרת, כזאת שיוצרת גשר בין הצרכים והרגשות של אדם אחד לבין אלו של חברו. מרשל רוזנברג האמין שכאשר אנחנו פועלים מתוך בחירה, אחריות ורצון אנחנו נמצאים בעמדה בה אנחנו יכולים לתת מעצמנו לזולת בקלות ומתוך שמחה, ולא מתוך הכרח ומחויבות "להיות בסדר". כאשר אנחנו מביעים את עצמנו בכנות ומתוך חיבור לעצמנו, ומקשיבים באותה כנות וחיבור לזולתנו, כשאנחנו מפסיקים לצפות שאחרים ישתנו ותחת זאת לוקחים אחריות על רגשותינו, צרכינו והתנהגותנו, וכשאנחנו מפסיקים לשפוט התנהגויות ומנסים להבין מהם הצרכים שבבסיסן, אנחנו סוללים את הדרך לתקשורת קרובה, מחוברת ומיטיבה עם עצמנו ועם כל השאר.

ארבעת רכיבי המודל של הגישה

המודל של תקשורת מקרבת מתייחס לארבעה מרכיבים של מסר, שככל שהם עוברים בו היטב, מתאפשרת תקשורת בהירה, יעילה, מחברת־ללב, אמפתית, עם מינימום שיפוטיות או פרשנות, ומקסימום פרקטיות. ארבעת המרכיבים הם: תצפית, רגש, צורך, בקשה. תצפית – להתבונן בסיטואציה ככל הניתן מבלי לפרש או לשפוט אותה, כלומר להפריד בין העובדות לבן הפרשנות שלנו עליהן. במובן זה בלבד, הגישה דומה למודל אפר״ת (אירוע>פרשנות>רגש>תגובה). אנחנו כבר יודעים כי פעולות או אמירות שונות של אנשים יכולות לחלץ מאיתנו קשת רחבה של רגשות שיגרמו לנו להגיב בדרכים שונות כגון: חמת זעם, ניתוק קשר, ויתור על מה שחשוב לנו ועוד. כל אלה מתרחשים אחרי שאנחנו מעניקים פרשנות משלנו לארוע שהתרחש. כאשר אנחנו מתחילים להפריד בין העובדות לבין הפרשנות שלנו, אנחנו סוללים את הדרך למציאת מכנה משותף, הסכמה, חיבור ולקיחת אחריות. דרך אחת ללמד את עצמנו התבוננות על מצב נתון ללא פרשנות היא לדמיין שמצלמת וידאו מתעדת את מה שהתרחש, מכיוון שאין ביכולתה לתעד מה קורה בתוך ראש הזולת (רגשות, מחשבות, כוונות) והיא מציגה בפנינו אך ורק את רצף הפעולות שהתרחשו. לדוגמא: "את לא לוקחת אותי ברצינות, את מגיעה מתי שנוח לך". במשפט הזה שמבטא מורת רוח כלפי איחור לפגישה (נניח שאכן מדובר באיחור) יש פרשנות של הסיטואציה על ידי הצד שהמתין לזו שאחרה. האדם שהמתין מניח באופן אוטומטי שאם מתקיים איחור הרי שהוא מביע זלזול וחוסר התחשבות כלפי הממתין. ברגע שאותו אדם מאמין לפרשנותו ותופס אותה כאפשרות היחידה להסביר את מה שקרה, הוא מונע אפשרות לשיחה כנה ופתוחה שבה יוכל להבין מה הסיבה לאיחור. הוא גורם לעצמו סבל מיותר בפרשנות הזו, שבמקרה הטוב היא נכונה חלקית, ובמקרה הפחות טוב - שגויה לחלוטין. בנוסף, הוא מקשה על הצד השני (הצד המאחר), לקחת אחריות על החלק שלו באיחור. כאשר אנחנו מגיעים לשיחה מנקודת מוצא שכזאת, הסיכוי שנוכל לדבר בכנות ובפתיחות הלב מצטמצם לכמעט בלתי אפשרי. אם נחזור אל מצלמת הוידאו לרגע קט, נוכל לראות שאכן אדם אחד הגיע זמן מסוים לפני הצד השני. אולם המצלמה לא תראה לנו זלזול וחוסר איכפתיות. היא תראה אך ורק פער בזמני ההגעה. תקשורת מקרבת מציעה לעשות בדיוק את הדבר הזה. לראות את הסיטואציה מבלי לפרש אותה ולאחר מכן, לקיים שיחה שבה נוכל לבטא בבהירות ומתוך הקשבה ואמפתיה את הרגשות, הצרכים והבקשות אחד של השני. רגשות – התחושות הגופניות והרגשות שעולים בנו כאשר מתרחשת סיטואציה מסוימת, נובעים מהצרכים שלנו, ומניעים אותנו לפעול כדי למלא אותם. כאשר אנו פועלים מתוך רגש (כעס, אכזבה, תסכול), נתקשה להתבונן באופן נטול פרשנות בסיטואציה שלפנינו ולהגיע לפתרון. מרשל רוזנברג הציע לעצור ולהבין את הרגשות שלנו לפני שאנחנו מגיבים. ברוב הפעמים נגלה שאנחנו מאוד בקלות מתבלבלים בין הרגשות שלנו לבין המחשבות שלנו. אחת הסיבות לכך היא שלרוב בחברה בה אנחנו חיים אין מקום לביטוי מלא של הרגשות שלנו (אם בכלל) ולעיתים קרובות זה אף עלול להיתפס כחולשה, כמזיק וכמיותר. זו אחת הסיבות שבגללן קל לנו יותר לבטא את מה שאנחנו חושבים ואף את השיפוטים והפרשנויות שלנו מאשר את הרגשות שלנו. על מנת שנוכל ללמוד לזהות את הרגשות שעולים בנו ולהתאמן בביטוי בהיר ומלא שלהם ביכולתנו להיעזר ברשימת הצרכים והרגשות שנמצאת באתר. עוצמתה של הרשימה הוא בכך שהיא נותנת שמות לקשת רחבה של צרכים ורגשות, ומחלקת אותן למשפחות, ושעל־ידי התבוננות מעמיקה בה נוכל להתחבר אל עצמנו ואל רגשות שונים שעולים בנו (ודרכם - אל הצרכים שלנו ועל מילויים) בסיטואציות מוכרות ולא מוכרות בחיינו. כך נוכל להתחיל להתאמן על ביטוי שלהם לאחר שניקינו אותו מפרשנויות ושיפוטים. צורך – אחרי שעצרנו רגע את השתלשלות העניינים והתבוננו וזיהינו בתוכנו את הרגשות שמפעילים אותנו, אנחנו רוצים להיות מסוגלים לבטא את הצורך שלנו מול עצמנו ומול הזולת. פעמים רבות כשנצליח לעצור אפילו במהלכה של מריבה סוערת, נגלה שאנחנו כועסים או מוטרדים כי התנהגותו של האדם השני לא עונה על הצרכים שלנו (בין אם במתכוון ובין אם לא) ואנחנו נותרנו בתחושה של חסר שמשאירה אותנו מוטרדים, כועסים, מתוסכלים וכדומה. כאשר אנחנו נושאים עימנו את הרגשות הללו, יהיה לנו הרבה יותר קשה לבטא את עצמנו או לנסות לשמוע או להבין גם את מה שמתרחש בצד השני. גם כאן אנחנו ממליצים להיעזר בטבלת הצרכים והרגשות של מנת להעמיק את ההיכרות עם הצרכים השונים שמפעפעים בתוכנו ומניעים אותנו לתגובה כזאת או אחרת. לכולנו ישנם את אותם צרכים ואולם הם מתקיימים אצל אנשים שונים בעצימות שונה בזמנים שונים. כאשר צורך שמתעורר בנו מבקש מענה, חשוב שנדע לקחת בחשבון שהוא לא תמיד ייענה באופן מלא. זה מאפשר לשני דברים לקרות: 1. אנחנו נקבל בפחות סבל את האפשרות של מענה חלקי/זמני של הצורך שלנו, כולל את האפשרות של מילוי הצורך שלנו ללא עזרת הצד השני 2. נצליח להיות בהקשבה גם לצורך של הצד השני ולגלות אמפתיה כלפיו וכלפי עצמנו. בקשה – בקשה היא לָרוב השלב האחרון במודל, כי היעילות שלה גבוהה עשרות מונים כאשר היא מגיעה לאחר שעברנו את שלושת השלבים וביצענו אותם מתוך מודעות וערנות לרגשות ולצרכים שלנו ושל הזולת. כאשר אנחנו פועלים מתוך הקשבה ומתוך מודעות ולאחר שניקינו את הפרשנויות והשיפוטים מן הסיטואציה המונחת לפנינו, יהיה לנו קל הרבה יותר "להניח בקשה על השולחן" שיש לה סיכוי גבוה להתממש, או במילים אחרות לבקש מהצד השני (או מעצמנו) לעזור לנו למלא את הצורך שחי בתוכנו, ולשמוע ממנו ״כן״. כאשר דיברנו בסעיף הקודם על צרכים, הצענו להניח שהם לרוב נענים באופן חלקי וזמני. כאשר אנחנו נמצאים בעמדה של בקשה, שהיא שונה מאוד מהמצב הכמעט רגיל של רוב האנושות – דרישה, אנחנו מביאים את ההבנה הזאת בדבר מילוי הצרכים שלנו לכדי מימוש אמיתי. כאשר אנו מבקשים מהאדם שמולנו דבר מה הנוגע לצרכים שלנו, אנו מראש לוקחים בחשבון גם את האפשרות שהבקשה שלנו תיענה בשלילה. כאשר אנו מגיעים לדיאלוג מצוידים בהבנה הזאת, נוכל לפתוח פתח למציאת פתרונות יצירתיים שייקחו בחשבון את צורכי שני הצדדים ובאופן הזה, גם אם בקשתנו לא תיענה במלואה, הרי שהצרכים שלנו יילקחו בחשבון (לפחות על ידנו!) וייעשה מאמץ אמיתי לענות על כמה שיותר מהם באופן העמוק והבר־קיימא ביותר.

התודעה הישנה והתודעה החדשה

בגיל צעיר לימדו את רובנו לחשוב, לדבר ולהתנהל מתוך תודעה כוחנית שמסווגת כל אדם והתנהגות לטוב ורע, נכון ולא נכון, צודק וטועה, מותר ואסור, צריך ואמור, לגיטימי ומגונה. הסיווג הזה מייצר צורך להתגונן ולהתקיף את כל מי ומה ש״רע, לא נכון, טועה וכו׳״, ולכן מעורר את מנגנוני ההגנה, ויוצר התנגדות והתקפת נגד. תקשורת מקרבת מציעה לנו לחשוב, לדבר ולהתנהל מהלב, לדבר על מה שקורה לנו - מבלי לשפוט. כשאנחנו בוחרים לפעול בדרך הזאת, אנחנו נותנים לאנשים הזדמנות לומר כן, ואנחנו משאירים להם גם את האפשרות לומר לא כתשובה שאנחנו נקבל, נכבד ואפילו נלמד לאהוב (כי נדע איך לשמוע את הכן מאחורי כל לא, להתמקד בצרכים שתחתיו ובצרכים שלנו ולמצוא פתרונות win-win יצירתיים) תקשורת מקרבת היא שפה של בקשות; התודעה הישנה היא שפה של דרישות. כאשר מרשל רוזנברג החל לפתח את הגישה, הוא ביקש לבחון מה גורם לנו להגיע פעם אחר פעם לקונפליקטים, לעיתים אף אלימים ולפעול באופן מנותק מהחמלה הקיימת בנו באופן טבעי. כמו כן מהעבר השני הוא ביקש לברר מה מאפשר לאנשים מסוימים לפעול מתוך חמלה במציאות שבה חמלה היא "מצרך נדיר". מרשל רוזנברג הבחין בשני סוגי תודעה שונים שהם אלה המאפשרים שיח מקרב מחד, המאפשר קירבה וחיבור בין אנשים ופתרון קונפליקטים בדרך שמאפרת לראות את צרכי כלל המשתתפים - ומאידך, שיח מרחיק, שאינו בעל ראייה רחבה של הסיטואציה וכתוצאה מכך כל אחד מהמשתתפים עסוק בהגנה על עצמו מבלי לבוא אחד לקראת השני. כמטאפורה לשני מצבי המודעות הללו הוא השתמש בשני בעלי חיים: התן והג'ירף. התן – משום שהוא נמצא קרוב לאדמה, רואה רק את מה שניצב לפניו וחושב באופן אינדיבידואלי על סיפוק הצרכים המידיים שלו בלבד. צד, אוכל ובורח. כאשר הוא מרגיש מאוים הוא תוקף או בורח ויללותיו נשמעות למרחקים ולא משרות תחושה נעימה. הוא זה שמייצג את המודעות המרחיקה שבה אין הקשבה, אין שיח שמחפש חיבור וקירבה וכמובן שהוא נעדר חמלה לזולת ואף לעצמו. הג'ירף – כי הוא רואה למרחקים בשל גובהו הרב, יכול לצפות מבעוד מועד את הסכנות האורבות לו. הג'ירף הוא בעל הלב החזק ביותר בקרב יונקי היבשה. הגי'ירף צמחוני והוא צועד על האדמה ביציבות ובעוצמה ובכל זאת אינו רומס בעלי חיים אחרים. זו המודעות אותה מרשל רוזנברג ביקש לטפח על מנת לשנו את צורת השיח אליה אנחנו מורגלים משחר ילדותנו. ילדינו הם דור העתיד ובהם גלומה האפשרות לשינוי אישי וחברתי גדול יותר מאשר בעולם המבוגרים אם נשכיל לבנות עבורם סביבה מיטיבה ומקרבת. מאחר וילדים לומדים על דרך החיקוי וההפנמה, ככל שנאפשר להם צמיחה בסביבה בה הם לומדים להכיר בצרכים האישיים שלהם ולנהל דיאלוג מקרב בנוגע לרגשות, לתחושות ולצרכים שלהם, כך אפשר יהיה להצמיח דורות שיהיו בידם הכלים לפתרון קונפליקטים באמצעות המודעות המקרבת ולא המודעות ה״תנית״. מרשל רוזנברג האמין שככל שיהיו מבוגרים בסביבתם של ילדים שיראו את הצרכים שלהם ויגיבו אליהם בצורה דיאלוגית, כך תתפתח בילדים אלה היכולת גם לראות את הזולת ואף לפתח חמלה כלפיו ולא להישאר בעמדה הילדית שאנחנו רגילים לראות כ"אגואיסטית", ככזו הרואה או דורשת את מילוי הצרכים של עצמה מבלי להתחשב בזולת. התן והג'ירף כמטאפורות לשני סוגי המודעות השונים תרמו אמנם לאחת מאי־ההבנות המצערות של אנשים את תקשורת מקרבת (המחשבה שתקשורת מקרבת לכאורה שופטת את התודעה הישנה כ״רעה״ ואת החדשה כ״טובה״, או במילים אחרות ״תנים הם רעים וג׳ירפות הן טובות״). אך הן נחלו הצלחה רבה והתרגשות הן בקרב תלמידיו של מרשל והן בקרב אנשי חינוך. ברוח זו נכתבו ספרים לילדים ותכניות חינוכיות אשר בעזרתן ילדים נחשפו אל עולם התקשורת המקרבת והחלו מסגלים לעצמם מודעות מסוג חדש ויכולות משוכללות יותר לפתרון קונפליקטים. גם תכניות להורות מקרבת, דיאלוגית שמאפשרת בניית שיח חדש בתוך הבית בו גדלים ילדי העתיד החלו נוצרות על מנת להעביר את תקשורת מקרבת הלאה ולאפשר למשפחות לקיים תא משפחתי אשר יש בתוכו יחסי קירבה ואפשרות לראות האחד את צרכיו של השני מתוך הקשבה ואמפתיה. להורים ולמחנכים ההשפעה של תקשורת מקרבת בכלל ושל השימוש המטאפורי בדמויות התן והג'ירף, מאפשרים לילדים הזדהות עם מושגים מורכבים וחיבורם אל עולמם האישי. המסר הטמון בדיאלוג ובאי- הדיאלוג אצל התן והגי'רף, מובא בצורה פשוטה ונגישה ומאפשר לאחר מכן גם עשיית שימוש בחיי היומיום באותה למידה שהפיקו באמצעות התן והג'ירף. תקשורת מקרבת נולדה מתוך חזון של איש אחד ליצור תיקון עולם בכל הנוגע לתקשורת האישית והבין אישית. על מנת ליצור השפעה רחבה ככל הניתן ועל מנת ליצור מציאות מיטיבה עבור דורות העתיד, עלינו להתחיל כיחידים המצטרפים אלה לאלה, להעביר את תקשורת מקרבת הלאה. ללמוד אותם בעצמנו ולהעביר אותם בדרך של השראה, מודלינג ולמחנכים אף בדרך של משחק, התנסות ופתרון קונפליקטים בגן ובבית הספר.

bottom of page